הלכה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר כול'. רִבִּי לָא הִשְׁוָוה אֶת הַבְּכוֹרָה לָאַחִין. אָמַר לוֹן רִבִּי חַגַּיי. וְלָאו קִרְייָא הִיא לֹא יוֹכַל לְבַכֵּר. אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר. הָעֲבוֹדָה שֶׁיָּכוֹל אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. אִי כֵן יְכִיל מִשֵּׁם מַתָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יכול משם מתנה. עכשיו אני מרגיש ומבין בדבר דמשם מתנה הוה עובדא דודאי יכול הוא להשוות את הבכור אם לא אמר משם ירושה אלא משם מתנה ודבריו קיימין כדתנן במתני':
אי כן. אם כן הוא דאמרת בשבועה שיכול הוא ודבריו קיימין:
העבודה שיכול. הוא ואם עשה דבריו קיימין אלא שאינו רשאי לכתחילה לעשות כן ולעבור על מה שכתוב בתורה ור' אלעזר סתם דבריו ורצה שר' חגי יבין מאליו עובדא היכי הוה וכדחזר והשיב לקמיה:
אמר לון ר' חגי. והיכי עביד הכי ולא קרא כתיב לא יוכל לבכר וגו' וילפינן מיניה דלא יוכל לעקור את הבכורה מהבכור:
גמ' רבי לא השווה את הבכורה לאחין. כלומר דר' אילא עביד עובדא והשוה את הבכור לאחין ולא סיימוה קמיה דר' חגי ולפיכך הוה מקשי עליה וכדלקמן:
משנה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בַּת בִּתִּי תִירָשֵׁינִי בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּן לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בָּתּוֹרָה. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אִם אָמַר עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לִירוּשָׁה דְּבָרָיו קַייָמִין וְעַל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִירוּשָׁה אֵין דְּבָרָיו קַייָמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם אמר על מי שראוי ליורשו. לא אמר רב יוחנן בן ברוקא אלא על בן בין הבנים או בת בין הבנות וכיוצא בזה בשאר יורשין יכול הוא לומר זה יירשני בכלל היורשין ויליף לה מקרא דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לבנים למי שירצה ומודה רבי יוחנן דעל בת במקום בן ועל אח במקום בת לא אמר כלום שאין הבת ראויה לירש במקום הבן ולא האח במקום הבת וכן מודה רבי יוחנן שאם השווה את הבכור להאחין ואמר בלשון ירושה לא אמר כלום דכתיב לא יוכל לבכר והלכה כרבי יוחנן בן ברוקה:
מתני' לא אמר כלום. שאינו יכול לעקור את הירושה ממקומה:
כתב בין בתחלה וכו'. כיצד תנתן שדה פלונית לפלוני בני וירשנה זהו בתחלה או שאמר ירשנה ותנתן לו וירשנה זהו באמצע או שאמר ירשנה ותנתן לו זהו בסוף הואיל ויש כאן לשון מתנה אע''פ שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף דבריו קיימין:
ואם אמר משם ירושה לא אמר כלום. דכיון שיש שם בכור הוי מתנה על מה שכתוב בתורה:
דבריו קיימין. אם אמר בלשון מתנה ולא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה שיש כח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה:
המחלק נכסיו על פיו. כשהוא שכיב מרע ומשום דדברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמי ואין צריך קנין משום הכי תני על פיו דאלו בבריא צריך אחד מדרכי הקנאות:
מתני' לא אמר כלום. ואפי' לר' יוחנן בן ברוקה דקי''ל כוותיה ואמר לקמן אם אמר על מי שראוי ליורשו זה יירש כל נכסי דבריו קיימין מ''מ אם אמר בלשון לא יירש או לא יטול הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה מיהו אם אמר על בן בין הבנים וכיוצא פלוני בני או בתי או אחי יירש מכלל בניי או יורשיי דבריו קיימין אם אמר כשהוא שכיב מרע ואפילו לשון ירושה הוא חוץ מן הבכור אינו יכול לסלקו בלשון ירושה כדאמרי' לקמן:
שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְרַב הוּנָא. מַתָּנָה שֶׁכָּתַב בִּלְשׁוֹן מֶכֶר מָהוּ. אֲמַר לֵיהּ. אַרְכְּבֵיהּ אַתְּרֵי רִיכְשֵׁי בַּרְקֵי. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. לָא אָֽמְרֵי אֶלָּא מַייְתוּ תְּרֵין סוּסְוָון חִיוְורִין וּמַרְכִּיבִין עַל תְּרֵיהוֹן וְדֵין אָֽזְלָא בְּדָא וְדֵין אָֽזְלָא בְּדָא וּמִשְׁתַּכַּח לָא צַייַד כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ארכביה אתרי ריכשי ברקי. ופירש רב חזקיה דלא אמר לן רב הונא זה אלא לפרש דעתו דס''ל להורע כחו נתכוין וכמו המביא שני סוסים לבנים והן פראים ומשתגעים וקושרן לשניהן במרכבה זה מושך לכאן וזה מושך לכאן ונמצא הוא על מקומו ולא אהני ליה כלום וה''נ כן הוא משום דבלשון מתנה מרע כחו לענין אחריות דקי''ל מתנה אין בה אחריות ובלשון מכר מרע כחו לענין דינא דבר מצרא דמכר אית ביה דינא דבר מצרא ומתנה ליה בה משום בר מצרא:
מתנה שכתוב בה לשון מכר. שדי נתונה ומכורה לך מהו דינה:
כָּתַב בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בָּאֶמְצָע בֵּין בַּסּוֹף מִשֵּׁם מַתָּנָה דְּבָרָיו קַייָמִין. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יִינָּתֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי יְרוּשָׁה שֶׁהוֹרַשְׁתִּיו. יִירַשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי מַתָּנָה שֶׁהוֹרַשְׁתִּיו. יִירַשׁ פְּלוֹנִי יְרוּשָׁה שֶׁנָּתַתִּי לוֹ. כִּתְבוּ וּתְנוּ שָׂדֶה פְלוֹנִית לִפְלוֹנִי. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אַעֲלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן. אִם לְזִכְרוֹן דְּבָרִים כִּתְבוּ וּתְנוּ. אִם לְזַכּוֹתוֹ בִּכְתָב כָּל עַמָּא מוֹדוּ שֶׁאֵין אָדָם מְזַכֶּה בִּכְתָב לְאַחַר מִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם לזכותו בכתב. שלא נתכוון אלא להקנותו בשטר זה הכל מודים דלא כלום הוא שאין אדם מזכה בשטר לאחר מיתה:
רבי לעזר ור' שמעון בר יקים אעלין עובדא קמי רבי יוחנן. מה היא אומר בדבר זה משום דאיכא למיחש שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואמר לון רבי יוחנן חזינן אם לזכרון דברים אמר להם כתבו ותנו ולא לזכותו בכתיבת שטר זה וכגון שאמר להם אף כתבו וחתמו ותנו לו ואין זה אלא כמייפה את כחו ולתוספת זכרון דברים בעלמא וקנה:
כתבו ותנו שדה פלוני לפלוני. הש''ס קיצר כאן וסמיך אהא דבפ''ק דקידושין בהלכה ה' דשם הסוגיא מבוארת בהאי עובדא דבשכ''מ הוה כדאמרינן התם חד בר נש מי דמיך אמר ינתנו כל נכסי לפלוני חזר ואמר כתבו ותנו:
כתב בין בתחלה וכו'. דקתני במתני' ומפרש רב הושעיה כגון שאמר יינתן וכו' כדפרישית במתני':
משנה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר לֹא יִטּוֹל פִּי שְׁנַיִם אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בָּתּוֹרָה. הַמְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָוה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר 23b דְּבָרָיו קַייָמִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרוּשָּׁה לֹא אָמַר כְּלוּם. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בָּאֶמְצָע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה דְּבָרָיו קַייָמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם אמר על מי שראוי ליורשו. לא אמר רב יוחנן בן ברוקא אלא על בן בין הבנים או בת בין הבנות וכיוצא בזה בשאר יורשין יכול הוא לומר זה יירשני בכלל היורשין ויליף לה מקרא דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לבנים למי שירצה ומודה רבי יוחנן דעל בת במקום בן ועל אח במקום בת לא אמר כלום שאין הבת ראויה לירש במקום הבן ולא האח במקום הבת וכן מודה רבי יוחנן שאם השווה את הבכור להאחין ואמר בלשון ירושה לא אמר כלום דכתיב לא יוכל לבכר והלכה כרבי יוחנן בן ברוקה:
מתני' לא אמר כלום. שאינו יכול לעקור את הירושה ממקומה:
כתב בין בתחלה וכו'. כיצד תנתן שדה פלונית לפלוני בני וירשנה זהו בתחלה או שאמר ירשנה ותנתן לו וירשנה זהו באמצע או שאמר ירשנה ותנתן לו זהו בסוף הואיל ויש כאן לשון מתנה אע''פ שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף דבריו קיימין:
ואם אמר משם ירושה לא אמר כלום. דכיון שיש שם בכור הוי מתנה על מה שכתוב בתורה:
דבריו קיימין. אם אמר בלשון מתנה ולא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה שיש כח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה:
המחלק נכסיו על פיו. כשהוא שכיב מרע ומשום דדברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמי ואין צריך קנין משום הכי תני על פיו דאלו בבריא צריך אחד מדרכי הקנאות:
מתני' לא אמר כלום. ואפי' לר' יוחנן בן ברוקה דקי''ל כוותיה ואמר לקמן אם אמר על מי שראוי ליורשו זה יירש כל נכסי דבריו קיימין מ''מ אם אמר בלשון לא יירש או לא יטול הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה מיהו אם אמר על בן בין הבנים וכיוצא פלוני בני או בתי או אחי יירש מכלל בניי או יורשיי דבריו קיימין אם אמר כשהוא שכיב מרע ואפילו לשון ירושה הוא חוץ מן הבכור אינו יכול לסלקו בלשון ירושה כדאמרי' לקמן:
הלכה: הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי כול'. 24a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אֶלָּא עַל בֵּן בֵּין הַבָּנִים וְעַל בַּת בֵּין הַבָּנוֹת. בַּת בֵּין הָאַחִין אַח בֵּין הַבָּנוֹת לֹא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רִבִּי שָׁאַל לְרִבִּי נָתָן. בַּר בָּא אָמַר. אָכֵין שְׁאֵילָה. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. הָכֵן שְׁאֵלָה. מָה רָאוּ לוֹמַר הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. אָמַר לֵיהּ. וְאַתְּ לֹא שָׁנִיתָה לָנוּ כֵן. אִינּוּן יִרְתוּן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אִינּוּן יִטְּלוּן. אָמַר [רִבִּי] לָא. וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר יִרְתוּן. כֹּחַ בֵּית דִּין מְיוּפֶּה. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן. אֵין אָדָם מְזַכֶּה בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה. וְהָכָא מְזַכֶּה. וְדִכְוָותָהּ. אֵין אָדָם מְזַכֶּה בִּלְשׁוֹן יְרוּשָׁה. וְהָכָא מְזַכֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ודכוותה. ה''נ כן דאע''ג דבעלמא אין אדם מזכה בלשון ירושה לבן בין הבנים אליבא דרבנן והכא בכתובת בנין דוכרין מזכה הוא משום דתנאי ב''ד הוא:
והכא מזכה. ואפילו הכי במתני' דהתם גבי שכ''מ מזכה הוא כדתנן התם תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה:
כמה דתימר תמן. בסוף פ''ק דגיטין אין אדם מזכה בלשון מתנה והאומר תן מנה לפנוני לאו כזכי דמי ואם רצה לחזור יחזור:
אמר לו. חזר וא''ל ואפי' כמ''ד אינון ירתון תנן לא קשיא דשאני התם דמתנאי ב''ד הוא וכח ב''ד מיופה ויש להם כח לתקן כן דהפקר ב''ד הפקר:
כיני מתניתא. השיב לו רבי דלאו הכי שניתי אלא כיני שניתי אינון יטלון ולשון מתנה הוא ולא משום ירושה ובהא אפי' רבנן מודו:
אמר ליה. ר' נתן לרבי ואת לא שניתה לנו כן. בכתובות שם בנין דוכרין דיהון ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתיך והאי נמי לבן בין הבנים הוא ולמאי דשנית לנו לשון ירושה אלמא כר''י בן ברוקה סבירא לך דיש כח לאב להוריש לבן בין הבנים:
רב זעירא אמר. דהכן הוה השאלה מה ראוי לומר הלכה כוותיה נגד החכמים:
אמרי. יש אומרים דהכין שאלו לידע הטעם דר''י בן ברוקה ועל דפסק הלכתא כוותיה לא הוה קשה לי' ולא מידי:
ר' שאל לרב נתן בר בא. האי שאלה דלקמיה ופליגי בה היכי הוה השאלה:
גמ' לא אמר רב יוחנן בן ברוקה וכו'. כדפרישית במתני'. וגרסינן לריש סוגיא דהאי דהכא בכתובות פ''ד הלכה י''א:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source